חברת חשמל לישראל בע"מ נ' עאטף

פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בתיק זה בהיעדר הגנה כנגד הנתבע.

מדובר בפרשיה ישנה נושנה הנוגעת לאירוע של פגיעה בעמוד חשמל בעיר חדרה ביום 31.3.1994 (אירוע בן קרוב ל-17 שנים) כאשר התובעת טוענת כי הנתבע הוא המזיק שגרם לנזק תוך כדי עיסוק בגיזום עצים.

הדיון בפני ערך זמן רב,בתיק קטנטן זה עלו על דוכן העדים 6 עדים (רובם עדים לא רלבנטיים) שאיש מהם לא זכר דבר וחצי דבר (אפילו הנתבע "שכח" שהיה בבעלות אשתו רכב שפרטיו נרשמו בשעתו ע"י נציגי התובעת במקום האירוע).

משום מה החליטו הצדדים שהם "מנהלים" את התיק,העדויות נשמעו וב"כ הצדדים סיכמו ואילו פסק הדין ינומק באופן תמציתי ביותר הן משום הזמן שהתיק גזל,נוכח הוראות תקנה 214 ט"ז לתקסד"א אך בעיקר משום התוצאה הצפויה-התיישנות.

דין פסק הדין להתבטל מחובת הצדק. פסק הדין בתיק זה ניתן על יסוד אישור מסירה לפיו נמסרה התביעה לנתבע ביום 20.6.04.

אלא שהתביעה שלפני הוגשה בכלל ביום 14.4.05 כמעט שנה לאחר המסירה!

בנוסף לכך,אישור המסירה והפסיקתא נושאים מספר ת.ז. שגוי.

אין מדובר בתעלומה,מה שהוצג בתיק זה הוא אישור מסירה השייך לתביעה אחרת וקודמת קרי ת.א.25893/00 ולא שייך כלל לתיק שלפני,משכך אין ראיה על מסירת כתב התביעה בתיק שלפני לנתבע. די בכל האמור לעיל להצדיק ביטול מחובת הצדק.

מוסר אזהרות ההוצל"פ שהובא לעדות לא זכר דבר,רשם בטעות שהמקבלת היא אשת הנתבע בעוד מדובר באימו,ספק אם האם גרה עם הנתבע (הענין נותר בערפל) ואינני רואה כלל צורך להתעמק בשאלת מועד מסירת אזהרת ההוצל"פ כשהיא נעשית רק בשנת 2010.

אשר לטענת ההתיישנות,הנתבע העלה אותה בהזדמנות הראשונה והתובעת כלל לא התמודדה עימה.

הסתבר שכנראה היתה בעיה עם התנהלות התובעת או בא כוחה הקודם , כתב התביעה הראשון בגין האירוע מיום 31.3.94 הוגש רק ביום 13.11.00 וקיבל מספר תיק 25893/00, הווה אומר שהתביעה הוגשה 3.5 חודשים לפני תום תקופת ההתיישנות ולתובעת הפתרונים למה.

אך לא רק זאת,אותה תביעה כנראה נמחקה פעם ראשונה (אולי מחוסר מעש), אח"כ במועד לא ידוע הוגשה בקשה מטעם התובעת לבטל את המחיקה,בוצעה המסירה בשנת 2004 שעליה דובר ברישא ואז פנה ב"כ הנתבע לב"כ התובעת והנה שוב נמחקה התביעה במועד לא ידוע ומסיבה לא ידועה.

התביעה שלפני הוגשה רק באפריל 2005 באמצעות ב"כ הנוכחי.

התובעת לא התמודדה כאמור עם טענת ההתיישנות,מסמכי התיק "הראשון" שבשליטת התובעת לא הוצגו,לא ברור מתי נמחקה התביעה הראשונה בראשונה,מתי חודשה ומתי נמחקה שוב.

בין לבין חלפו 4 שנים כשמה שנדרש להשלמת ההתיישנות זה בין 3.5 חודשים לשנה ו-3.5 חודשים ודי בכך כדי לקבוע שהנתבע עמד בנטל במאזן ההסתברות הנדרש להראות שהתביעה התיישנה.

ולפני שורת הסיום יש לדון בשאלת ההוצאות,לכאורה יש מקום לחייב את התובעת בהוצאות אלא שאינני סבור כי הנתבע ראוי להן,הנתבע הסתיר יותר מאשר גילה,אין שום הסבר כיצד פרטים שהתובעת שאיננה מכירה את הנתבע הגיעו לטופס עליו גם חתם הנתבע,מהיכן ידעה את שמו,מהיכן ידעה היכן הוא גר,מהיכן ידעה את מספר הרכב שרשום על שם אשתו,מהיכן קיבלה מספר טלפון ופרטי הביטוח? התשובה ברורה,הנתבע היה במקום האירוע ובזמן האירוע.

הנתבע גם דאג להשאיר בערפל את זהות החותמת על אישור מסירת אזהרת ההוצל"פ ודאג שלא לגלות לא שמדובר באימו,לא שהם גרים בנפרד ולא שהיא גרה (אולי) במקום שצוין בתצהיר המוסר.

אשר על כן מבוטל פסק הדין שניתן בתיק זה כנגד הנתבע,התביעה נדחית מחמת התיישנותה ואין צו להוצאות. ב"כ התובעת ידאג לסגירת תיק ההוצל"פ.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"א, 05 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.